דרוש על התורה · פרק כ״ט, ו׳

ועתה בני ישראל זרע אמת (ירמיה ב, כא), הכי קרא שמו "חלוק" על שם (ירמיה י, טז) "כי לא כאלה חלק יעקב". לא זו העיר ולא זו הדרך (מ"ב ו, יט), כי אם עליו ועל כיוצא בו נאמר (מיכה ז, כ) "תתן אמת ליעקב". "ופן תשא עיניך השמימה וראית וגו' ונדחת והשתחוית וגו' אשר חלק ה' וגו'" (דברים ד, יט), הם הם העובדים באמת לאשר אין בו ממש בחלק לבם, כמו שאמרו (סנהדרין צב.) כל המחליף בדבורו כאילו עובד עבודה זרה. ואף אם יהיה לאחד ימי מלואים להיות עם סובאי יין ובזוללי בשר כל היום וכל הלילה, ויהי הבקר אור, יוכל ללבוש מיד ולהפך בחלוקו, זה שלא כדרכי תלמידי חכמים בישיבה. ואם יהיה כמבוי עקום, הלא זהו אומנתו שהוא חריצות של שקר, וכל היותר שקר הוא חביב עוד, וכל היותר נבוך ומבולבל, נקרא מפולפל ביותר. ועל כזה אמרו חז"ל, שהיו עדיפים מנביאים, בפרק אין מעמידין* (ע"ז לט.), מאי "חילק* וכו'", למה אסרו, מפני שערבונה עולה עמו. ולא מצאנו לשון זה שנופל* על דבר הגון, רק שהוא חלוק המחלק התורה והמעשים מן העולם.