דרוש על התורה · פרק כ״ט, ה׳

וכבר אמרנו בהקדמתנו כי אין מזיחין את האדם מדברי אמת ויושר, ומכל שכן דבר שהחוש והעינים מעידים. אלא שהותרה הרצועה בעוונותינו הרבים, ובמקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לשום אדם. ואליכם אישים אקרא (משלי ח, ד), ולפני כל אשר תורת אלקינו בלבבו, וחס על כבוד השם יתברך ותורתו, אשתטח ואקוד אפים ארצה, תעמדו נא בפרצה זאת והושיענו, כי באו מים עד נפש (תהלים סט, ב), טבענו ביון מצולה באנו במעמקי מים ואין מעמד ושבולת שטפתנו (עפ"י תהלים סט, ג). כי בארצות אלה פנה הוד התורה זיווה והדרה, ואין עוד אור בשמים (עפ"י יחזקאל לב, ח), כי חשך העולם מן התורה, ובטל אור יקרות (עפ"י זכריה יד, ו). אוי לנפשנו כי גמלנו רעה, ומה נעשה ליום פקודה, בבואנו לתת דין וחשבון לפני דורש ומבקש עלבונה של תורה, שאנו מניחין ועוזבין תורת אמת, והולכים דרכי עקלקלות, דרך אשר לא גבלו ראשונים גם האחרונים. ואנשים אשר פתח הבית החמרי הזה הוכו בסנוורים, שהיה להם לראות הנגלה לעינים, שכל הולכי דרך עקום ומקולקל הזה, המתעתע את האדם מדרכי החיים לדרכי המות, אם נמצא בם חכמה ומשא ומתן של הלכה כאשר היה לפנים עיקר התורה בארצות אלו, ומימיהם היו שותים בצמאה* (ב"מ פד:), כרש"י ובעלי תוספות ותלמידיהם ז"ל, מי יוכל לספור, מחול ירביון (תהלים קלט, יח), דור אחר דור עד עתה, שהיו מלאי מצות ותורה כרמון (עפ"י ברכות נז.). ועתה בעונותינו הרבים נפשנו יבשה אין כל (במדבר יא, ו), נהפך הגלגל, ואין אתנו יודע עד מה (תהלים עד, ט), הכל בסבה זאת. שכאשר הם* בכחם, ובגבורת אנשים היו, היה להם ללמוד תורה. אבל הם מכלים* ימיהם בדברים שאין בהם ממש (-האלו-), ולא מלאו כריסם מן התורה, "חלק לבם עתה יאשמו" (הושע י, ב). כי כאשר באו לעת זקנותם, והיו רוצים לעזבם, הם ערומים וחסרים מכל, ומקוים בהם (משלי א, כח) "אז יקראונני ולא אענה ישחרונני ולא ימצאונני".