דרוש על התורה · פרק כ״ז, ח׳

ובפרק חלק* (סנהדרין צב.), אמר רבי אלעזר*, כל המחליף בדבורו כאילו עובד עבודה זרה, כתיב הכא (בראשית כז, יב) "והייתי בעיניו כמתעתע", וכתיב התם (ירמיה י, טו) "הבל המה מעשה תעתועים", עד כאן. רצה לומר כי בודאי כל דבר שהאדם אומרו והוא אמת לדעתו, שייך לומר בזה שכמו שנבראו מהשם יתברך כל חלופי המעשים והפכיהם, כן כל חלופי הדעות, אף ההפכית מהלכה, היא תורה באמת בבחינה זאת שהאומרה יש לו טעם אמתי בדבר. אבל היודע שנוי הדברים ומחליפן, אין לייחס אליו כלל כי הוא אמת. ולא יבא מאתו כי אם אמת, כמו שאמרו (סנהדרין מב.) "פועל אמת שפעולתו אמת", והשקר אינו מתייחס כי אם לעבודה זרה, אשר שקר והבל המה. הנה אם המחליף בדברים בעלמא כך, בדברי כבשונו של עולם, דברי תורת אמת, על אחת כמה וכמה.