דרוש על התורה · פרק כ״ז, ט׳

ובאולי יקשה לך, דבפרק קמא דעירובין (יג:) אמרו על תלמיד אחד שהיה לרבי מאיר, שהיה מטהר השרץ במ"ח* פנים. ועוד שם, תלמיד ותיק אחד היה ביבנה, שהיה מטהר השרץ במאה וחמשים פנים. וכן בסוף פרק דיני ממונות* (סנהדרין יז.), אמר רב יודא אמר רב, אין מושיבין בסנהדרין אלא מי שיודע לטהר את השרץ מן התורה. אמר רב, אני אדון ואטהרנו וכו', ואף על גב שהוא שקר גמור, שאין שרץ טהור (ויקרא יא, כט). הרי הקשו שם בתוספות מה לנו בחריצות של הבל, שהתורה טמאתו, ותרצו כמבואר שם. וכל עיקר דבריהם בזה שהוא ללמוד ממנו פלפול גדול בתורה. אבל לפי הנראה אין צריך לזה, כי בודאי מה שהיה מטהר השרץ במ"ח פנים איננו חריפות של הבל, כי הוא דבר עיקריי בתורה. שיש לדעת הדברים במהותם בכל בחינותיהם, והשרץ הלא יש לו בחינות לטהרה בעצם מהותו, ככל הלימודים שלמד בזה שם, ומצדם יש לו בחינה מה לטהרה, אף כי התורה טמאתו.