דרוש על התורה · פרק כ״ז, א׳

וכל זה לחכם אשר עיניו בראשו, אבל רוב בני אדם הכל שוים אצלם, מפני כי שֵׁם אחד לכלם. ואף כי הוא דבר גדול מאד, איננו מורגש, בעבור שאר חסרונות שבארצותינו אלה, ובטל במיעוטו. כי לא די להם בטול התורה שעל ידי סבה מהסבות שזכרנו הגורמים סלוק והתמעטות התורה, אלא אף מרצון נפשם מסלקים, עד שיושבים ומסירים אותה מלבם. כי הדבר השייך אל התורה ביותר, עד שהוא עצם התורה, הוא האמת, שנקראת (מלאכי ב, ו) "תורת אמת". ומצד זאת הבחינה היא נצחית, כי האמת אין לו שנוי כלל, אבל הבלתי אמת אין לו קיום, והוא בטל מעצמו. שהרי אם תסלק* אף אחד מן "אמת", נשאר "מת", שאין קיום לאותו דבר היוצא מקו האמת אף כחוט השערה, והוא מת ועבר ובטל, כדאיתא [ב]פרק חלק* (סנהדרין צז.) גבי אתרא דקושטא שמיה, דמית בשביל דבר מועט שהיה משנה מן האמת.