ועל משכב זכור. פירוש, כי גם בדבר זה התורה מתמעטת, כאשר בני אדם רודפים ולוהטים כל כך אחר המחיה או אומנות, שכל פעולתם שבנפש היא לעצמם תמיד. והאומנות יקרא זכר, שאין לך דבר שהאדם מקבל ממנו פרנסה כאומנות, וכמו שאמרו* (סנהדרין כט.) שבע שנין הוי כפנא, ואבבא דאומנא לא חליף. כי אף מי שיש לו קרקעות לפרנסתו, לפעמים ימצא הרעב, ואין לו פרנסה. אבל האומנות הוא שמשמש לכלל העולם, ואל הכלל לא יגיע עוני. הרי שהאומנות היא מפרנסת האדם. וכל פרנס* נקרא זכר, מצד שהאשה תקבל פרנסה מהזכר בודאי. ולכך כתיב (קהלת ט, ט) "ראה חיים עם אשה", ובפרק קמא דקדושין* (ל:) אמר "ראה חיים" זו אומנות, "עם אשה" זו תורה. ומקדים הכתוב אומנות לתורה, מפני כי האומנות מפרנס התורה. הנך רואה בעיניך שיקרא לתורה "אשה" מפני שמקבלת פרנסה, וממילא שהמפרנס, הוא האומנות, נקרא זכר. לכן כאשר האדם הוא בעל מחיה או בעל אומנות, עם התורה הנקראת "אשה", הרי הוא מחבר זכר עם נקבה, כדכתיב "ראה חיים עם אשה". ובעסקו בתורה גם הוא נקרא "אשה", שיושב אוהלים, כאשה "כבודה בת מלך פנימה" (תהלים מה, יד). וכמו שאמרו חז"ל על תלמידי חכמים שיושבין ועוסקין בתורה (יומא עא.) "יושבין דוממין כנשים, ועושים גבורה כאנשים". ובעסקו במלאכה או במחיה, הוא שעושה גבורה כזכר, הרי יש חבור זכר לנקבה.
דרוש על התורה · פרק כ״ה, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרוש על התורה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.