ועוד יש לך לדעת כי היא מיוחדת לעניים דוקא ביותר, ממה שאמרו* (נדרים פא.) הזהרו בבני עניים, שמהם תצא תורה. מכיון שאמר "הזהרו בבני עניים", אם כן התורה מיוחדת להם. והטעם מבואר למעלה, מפני שנתנה במדבר, המשולל ומסולק* מענין עולם הזה, כדמיון העניים האומללים האלה המסולקים מן העולם הזה, וחסרים מכל תאוותיו, עד שעני חשוב כמת (נדרים סד:), ועבר ובטל מן העולם, לכן התורה מיוחדת להם בפרט. ולפיכך בדורות הראשונים היו מעמידים בתי מדרשות מיוחדים ליתן שמה בני העניים גם הם, וביותר לקבוע שם למודם, עד שהיתה התורה מאורסת לכלל ישראל, שבשביל זה היה אף תלמוד בני העשירים מצליח בידם ועלה יפה. לא כמו שעושים בדור העני, עניות הדעת הזה, שאין העשירים משגיחים אלא על בניהם, כל אחד לעצמו, ולא שת לבו גם לבני העניים, עד שעל ידי כך אף לבניהם לא עלתה להם, כי לא להם לבדם נתנה תורה. וזהו ממש "על נערה מאורסה שצעקה בעיר", על העשירים שהם בעיר. מה שאין כן העניים הצריכים לכתת רגליהם להרחיק נדוד אנה ואנה באשר ימצאו טרף לביתם, שצועקת לתשועת העשירים, ואין מושיע לה. וכל זה מפני שאין אוהבים התורה בקנינם, שאם היו אוהבים אותה בממונם, היו משימים לב להושיע גם לאחרים שילמדו תורה, ושעל ידי כן תצליח גם בידי בניהם.
דרוש על התורה · פרק כ״ה, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרוש על התורה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.