וכנגד אהבת הממון אמר (סוכה כט.) "ועל נערה המאורסה שצעקה בעיר ואין מושיע לה", רצה לומר שאין בני הדור מושיעים ומסייעים לעניי תורה ללמוד. וביאור הדבר, כי התורה היא המאורסה לישראל, כאמרם ז"ל במסכת פסחים* (מט:) "תורה צוה לנו משה מורשה" (דברים לג, ד), אל תקרי "מורשה", אלא "מאורסה". והיא מאורסה לכלל ישראל כולם, כקטן כגדול כעני כעשיר, עד שלזה כתיב (שם) "מורשה קהלת יעקב", שהיא לכל קהל ישראל, וכדאיתא [ב]פרק חלק* (סנהדרין צא:) אמר רב יודא אמר רב, כל המונע הלכה מפי תלמיד כאילו גוזלו מנחלת אבותיו, שנאמר "תורה צוה וגו' מורשה קהלת יעקב", מורשה היא לכל ישראל מששת ימי בראשית, עד כאן. הרי כי היא מאורסה לכלל קהל ישראל, לא ליחידי האומה. לכן גם כן כאשר העשירים חושבים לקחתה להם לבדם, ואינם מספקים ללומדיה העניים*, היא צועקת שהיא ארוסה* אל הכלל בשוה, ונחשב הדבר כמי שלוקח ארוסתו של אחר ובא אליה. ואף על גב שהיא מאורסה לעשירים גם כן, עם כל זה לכלל היא ארוסה, לא אל הפרט, ונחשב אם כן כאילו בא על ארוסה המיוחדה לאחר.
דרוש על התורה · פרק כ״ה, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרוש על התורה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.