זהו שאמר "ועל שני אחים שנשפך דמם כאחד", הם הלוחות, שהם אחים תאומים, כדכתיב (שיר השירים ד, ה) "שני שדיך כשני עפרים תואמי צביה", וידוע המדרש בזה. ומה שנשתברו נקרא "נשפך דמם", שכל בטול דבר קדושה נקרא שפיכות דמו, כמו שאמרו בגיטין (נו:) בטיטוס נטל סייף וגידר את הפרוכת, נעשה נס והיה דם יוצא ומבצבץ. מפני שהיה מבטל דבר הקדושה, כי קדושתו הוא לו כנשמה מן השמים לגוף, שהיא קדושה, כאשר בארנו שם באריכות. רק מה שקרא שם לזה "נס", שאמר "ונעשה נס וכו'", זהו בעבור שהיה דם יוצא באמת בפעל, זה היה נס. אבל בלי פעל נסיי יקרא בטולו שפיכות דמו בכח, (דברים יב, כג) "כי הדם הוא הנפש" הטהורה והקדושה.
דרוש על התורה · פרק כ״ה, י״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרוש על התורה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.