ובפרק כיצד מעברין* (עירובין נד.) אמר, אלמלי* לא נשתברו לוחות ראשונות, לא נשתכחה תורה מישראל. ביאור הדבר, שאם לא נשתברו הלוחות היתה תורת השם יתברך לישראל בחבור גמור. כי הלוחות הראשונות "מעשה אלקים המה והמכתב מכתב אלקים הוא חרות" (שמות לב, טז), לא כלוחות אחרונות שבעצמם היו רק מעשה משה, והמכתב מכתב אלקים, ואם כן לא היה מתחבר הכתב אל הלוחות. ואילו היה גוף הלוחות שנתנו לישראל מעשה אלקים גם כן, עד שהיה הכתב שבהם מתחבר אליהם לגמרי, היה האדם המקבל גם כן גוף מוכן לתורה לגמרי כפי הראוי. כי האדם המקבל התורה, הוא כמו הלוחות המקבלים הכתב, ובחינה אחת להם, ולא היתה התורה סרה מישראל, באשר היה האדם מקבל מוכן לה. אבל עתה שהיה גוף הלוחות מעשה אדם, והמכתב מכתב אלקים, ואין כאן חבור גמור לכתב אל הלוחות, כמו כן אין האדם במעלה והכנה העליונה לקבל התורה באופן שתתחבר אליו לגמרי. ודבר זה הוא הלוך וחסור, שאין הבני אדם מוכנים לקבל, וזה גורם שנשתכחה והוסרה תורה מישראל.
דרוש על התורה · פרק כ״ה, י״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרוש על התורה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.