דרוש על התורה · פרק כ״ה, י״ד

הרי כל אלו ד' דברים הם ענין אחד, שמבטלים חבור התורה מישראל. כי ג' הראשונים הם על מה שאין להם בתורה חבור ותשוקת האהבה, שהיא בג' דברים. שעל ידי זה באו ג' לקות הראשונים; על שלא נספד וכו', שמורה שאינם אוהבים אותה בשכלם. ועל נערה מאורסה וכו' בממונם, שאין העשירים מסייעים לעניי תורה להספיקם. ועל משכב זכור, שאינם אוהבים התורה בנפשם לעמול ולטרוח בה, או לעסוק לפחות בפרקמטיא לתלמידי חכמים, שכל זה הוא טורח ועמל פעליי, שהוא לנפש כאמור. והרביעי הוא על עצם ישראל בעצמם, כי מצד עצמם אין להם חבור לה, ואינם מוכנים בגופם לקבלה, שהוא מצד שנשתברו הלוחות, כמו שבארנו, שכן גופם אינו מן המוכן, כדמיון הלוחות העשוים לקבל הכתב, אשר לקוי הזה מוסיף והולך תמיד. ואילו לא נשתברו הלוחות, היה האדם מוכן לה לגמרי, ולא היה זה שנוי לעולם. אבל עתה שנשתברו, ואין האדם בעצמו מוכן לתורה, הוא פוחת והולך, ככל דבר החסר שפוחת תמיד.