הנה על פי דבריו יש לפרש שהמאמר הנזכר יבא למכוונם ולרמזם. כי נגד אורך וקושי הגלות אמר "עתידה וכו'", רצה לומר שמתוך שיהיה המשך הגלות כל כך מופלג, לעתיד תשתכח תורה מישראל. ואל קוצר המשיג כוון בזכרו השאלה על האשה, שהיא קצרת ההשגה ביותר, וחסירת הדעת. ורצה לומר כי בערך השגת התורה האלקית ידמה האדם בהשגתו להשגת האשה. ובמה שפרט שאלת התרומה, רמז למניעת עומק המושג, כי התרומה היא משער החמשים, אשר השגת האדם נמנעת בו לגמרי, ולא נמסר לאדם כלל. ולכן היא באה אחד מן החמשים (תרומות פ"ה מ"ג), וגם חטה אחת פוטרת הכרי (חולין קלז:), לפי מעוט ההשגה בזה. וכנגד מניעת כובד הפרנסה אמר "ככר", שהוא שֵׁם הונח על לחם, שהוא פרנסת האדם, אשר צריך לחזור אחר מזונותיו, "ועל פת לחם יפשע גבר" (משלי כח, כא), למעט בעסק התורה, שלכך נמנעת ידיעתו בה.
דרוש על התורה · פרק כ״ד, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרוש על התורה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.