וסבר התנא קמא, שאף שהשם יתברך משפיע תורה מדי יום יום, כמו שאמרנו מ"קול גדול ולא יסף" (דברים ה, יט), מכל מקום מצד המקבלים יגרמו אלו הסבות שתשתכח מישראל. אבל רבי שמעון בן יוחאי סבר, הן מצד השם יתברך המשפיע תמיד, הן מצד ישראל המקבלים, אי אפשר שתשתכח. אם מצד הנותן, כדאמרן. אם מצד המקבלים, בשהתורה* היא צורתם. וכמו שלא יהיו בני ישראל בטלים בעצמם, כך הדבר שהוא להם לצורה לא יתבטל בהכרח. והמופת המחליט כי התורה היא צורת בני ישראל הוא, כי "בני ישראל" יעלה מספרו תר"ג, שהוא מכוון מספר המצות שבתורה, זולת עשרת הדברים המתייחסים אל השם יתברך, שהוא ההכל, מפני שהם כללים כוללים, אשר כל המצות נכללים בהם כפירש רש"י ז"ל (שמות כד, יב), אבל מצות הפרטיות הם כמספר "בני ישראל", שהם גם כן פרטיים באישיהם.
דרוש על התורה · פרק כ״ד, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרוש על התורה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.