ובפרק תולין* (שבת קלח:), תנו רבנן, כשנכנסו רבותינו לכרם שביבנה, אמרו עתידה תורה שתשתכח מישראל, שנאמר (עמוס ח, א) "הנה ימים באים נאם ה' והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר ה'". וכתיב (שם פסוק יב) "ונעו מים עד ים ומצפון ועד מזרח* ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו". "דבר ה'" זו הלכה, "דבר ה'" זה הקץ, "דבר ה'" זו נבואה. ומאי* "ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו", [אמרו], עתידה אשה שתטול ככר לחם של תרומה, ותחזור על בתי כנסיות ובתי מדרשות לידע אם טמאה היא אם טהורה היא, ואין מבין. אם טמאה היא* ואם טהורה היא, הא בהדיא כתיב (ויקרא יא, לד) "מכל האוכל אשר יאכל". אלא לידע אם ראשונה היא, אם שניה היא, ואין מבין. הא נמי מתניתין היא וכו'. תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר, חס ושלום שתשתכח תורה מישראל, שנאמר (דברים לא, כא) "כי לא תשכח מפי זרעו", אלא מה אני מקיים "לבקש את דבר ה' ולא ימצאו", שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד, עד כאן.
דרוש על התורה · פרק כ״ד, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרוש על התורה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.