דרוש על התורה · פרק כ׳, א׳

ולכך גם כאן, קודם שבא השם יתברך לתת התורה על הר סיני, בא בקולות וברקים וענן כבד, כדי שיקנו יראת שמים, לשיהיה לתורה* קיום אצלם, מה שאי אפשר זולת זה. לכך נגלה עליהם בקולות וברקים, בעבור תהיה יראתו על פניהם לבלתי יחטאו, ככתוב בפירוש בסוף הענין הזה. ומה שהיו ג' דברים, ירמוז שראוי לאדם שיירא מהשם יתברך ולא יחטא, באשר יש כח בידו להפרע מהחוטאים אליו יתברך. והנה לפעמים נפרע משונאיו על ידי שמייראם ומבהילם בלבד, ביראה ופחד המשברת את הגוף, בלי עונש פעליי כלל. וכדכתיב (דברים כח, סה-סז) "ונתן לך ה' שם לב רגז וגו' ופחדת וגו' מפחד לבבך אשר תפחד". והוא דמיון קול רעש המרעיש ומפחיד. ומקרא מלא כתוב (ויקרא כו, לו) "והבאתי מורך בלבבם וגו' ורדף אותם קול עלה נדף", וידוע ומפורסם בהלת הקול. ולפעמים נפרע בפעל העונש ופורענות ממש, (איכה א, יג) "ממרום שלח אש בעצמותי וגו'", והוא בדמיון הברק, שהוא של אש הפועל, ומוכן להשחית לשרוף. אמנם מכל מקום אין זה עונש כללי וגמור לעקור את הכל ולהאבידם מן הארץ. אבל לפעמים השם יתברך מחריבם ושוטפם לגמרי, והוא בדמיון "וענן כבד", כי הענן, בו המים השוטפים את הכל, עד שלא נשאר שריד ופליט, כאשר אירע בדור המבול (בראשית ז, יז-כב), פרעה (שמות יד, כח), וסיסרא (שופטים ה, כא) וכיוצא, ולכך אמרו ז"ל (גיטין נו:) כי השם יתברך נפרע מן הרשעים במים, וכמו שאמר טיטוס הרשע "אין כחו אלא במים", כמו שאמר שם*. והאמת הוא כי הוא יתברך נפרע מן הרשעים במים, כי המים שוטפים ומחריבים הכל, וכמו שבארנו באבות אצל (אבות פ"ב מ"ו) "אף הוא ראה גלגולת אחת שצפה וכו'".