ועל זה אמר גם הכתוב (משלי לא, ל) "שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל". רצה לומר כי שלשה מעלות הם; האחד, הוא הנוהג בדרך ארץ, והנהגתו נאה עם הבריות, עד שהוא נושא חן בעיני כל. הב', היא החכמה, שהיא היופי, שנקראת "אור", כי השכל והתורה נקראים "אור", וכתיב (קהלת ח, א) "חכמת אדם תאיר פניו", הנה "גם זה הבל". ואמר על הנהגת דרך ארץ שאין עמו יראת שמים לשון "שקר", כי עיקר החן הוא שיהיה נושא חן בעיני הזולת, וכשיחסר יראת שמים הרי החן הזה שקר, "כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב" (ש"א טז, ז), ואיננו חנוני באמת, שהרי אינו נושא חן בעיני השם יתברך. אמנם בחכמה, אשר באמת סוף סוף הוא חכם, רק שאיננה מתקיימת, והיא כלה, אמר בזה לשון "הבל", שכאשר אין לו יראת השם חסר תכליתו, וכל החסר תכלית הוא הבל, בשאין לו קיום, כאשר אמרנו. שוב אמר על מעלה הג' "אשה יראת ה' וגו'", רצה לומר אבל אשה, שהוא התלמיד חכם, הנקרא* "אשה", וכן התורה בכל מקום נקראת "אשה", כשיש בו יראת ה' "היא תתהלל". שאלו הג' דברים הם תלוים זה בזה; דרך ארץ, חכמה, ויראת שמים. כי אם אין דרך ארץ אין חכמה, ואם אין חכמה אין יראה. לכך אמר כי השנים מהם, דהיינו החן, שהוא דרך ארץ, הוא שקר. והיופי, שהוא החכמה, אין בו ממש והוא הבל, רק ביראת ה' יהולל חכם.
דרוש על התורה · פרק י״ט, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרוש על התורה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.