דרוש על התורה · פרק י״ט, ב׳

ולכך חתם שלמה המלך עליו השלום ספרו בזה (קהלת יב, יא) "סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם", לומר כי תכלית וסוף הכל הוא יראת שמים, כי אם אין יראת השם, החכמה למה היא לו, כי הכל עשה האלקים שייראו מלפניו. ואם החכמה בלא יראת חטא, לא זו שאיננה לו לתכלית, אלא אף היא בעצמה לא תעמוד לו, ואין לה קיום. כי כל דבר שיש לו תכלית יש לו קיום, ואשר אין לו תכלית אין לו קיום, כי הוא דבר בטל בעצמו באשר אין לו תכלית, וכמו שאמרו (אבות פ"ג מ"ט) "כל שחכמתו קודמת ליראת חטאו, אין חכמתו מתקיימת". כל זה מפני כי חכמה זאת אין לה תכלית, וכל שאין לו* תכלית הוא מתבטל, ואין לו קיום כלל. ולכך חתם דוקא שלמה ספרו בזה, שכתב "סוף דבר הכל נשמע" דוקא בחיתום וסוף הספר, כי קיום הדבר הוא חותם שלו, שכל חותם נעשה בעבור הקיום, והרי יראת אלקים היא הנותנת קיום אל החכמה, כמו שאמרנו, לכן היא החותם, עד שחתם בה ספרו, ספר החכמה אשר חבר בעת החכמה בישישותו, אשר "בישישים חכמה" (איוב יב, יב), ואמרו* (שבת קנב.) זקני תלמידי חכמים כל זמן שמזקינין מוסיפין חכמה. ובפרק במה מדליקין* (שבת ל:) "סוף דבר הכל נשמע וגו' כי זה כל האדם", מאי "כי זה כל האדם", שכל העולם לא נברא אלא בשביל זה. הוא הדבר אשר דברנו, כי יראת השם היא תכלית הכל, וזולתה אין כלום, כי אז חסר התכלית, וכל דבר לתכלית נברא, לכך כל העולם לא נברא אלא בשביל זה.