ועל קיומם אחר הקבלה אמר* (שמות יט, ה) "ושמרתם את בריתי". ובמכילתא (שם), רבי אליעזר אומר, זה ברית שבת. ורבי עקיבא אומר, זה ברית מילה וברית עבודה זרה. רצו בזה שבאין ספק הזהירם בכתוב הזה על שישמרו הדבר שהוא החבור בין ישראל ובין השם יתברך, לשלא יבאו לידי פירוד חס ושלום להפרד מעמו, כי כל ברית הוא החבור. וסבר רבי אליעזר כי הברית הנזכר כאן היא ברית שבת, כי היא שכתוב אצלו (שמות לא, יז) "שבת וינפש", אשר מצוה זאת היא לנפש, שיש לו מנוחה ביום השבת, כידוע שהמנוחה היא לנפש, ולכן נקראת המנוחה כן*. ומסתבר לרבי אליעזר שכאשר ברית וחבור לנפש עם השם יתברך, יוכרח החבור ההוא לכלל האדם בכללו, שלא יפרד מאתו יתברך אף בשני חלקים האחרים, הם הגוף והשכל. כי הנפש מתחבר לשניהם; אם לגוף, שהרי הוא עומד בגוף. אם לשכל, שהנפש מקבל השכל. לכן בהתחבר והדבק עם השם יתברך את הנפש, יתחברו שלשתן*. לכן צריך אזהרה ביותר על שמירת ברית הנפש, היא השבת, שאמרו ז"ל (ביצה טז.) נפש יתירה נתנה לאדם בשבת, ואז היא דביקה בו יתברך, ובודאי יעמוד בצדקו בכללו לסברת רבי אליעזר.
דרוש על התורה · פרק י״ז, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרוש על התורה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
