שוב אמר (שמות יט, ה) "ועתה אם שמוע תשמעו וגו'". בהיות שהתורה קשה על האדם, הן מתחלה לקבל המצות, הן לקיימם אחר הקבלה שלא יבא לידי חטא בזמן מהזמנים, אמר על אלו שני דברים שני ענינים האלה; א', "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי". ב', (שם) "ושמרתם את בריתי". כי על שלא יקשה עליו לקבלם מתחלה אמר "אם שמוע תשמעו", ודרשו במכילתא (שם) שומע האדם מצוה אחת, משמיעים אותו מצות הרבה, כי מצוה גוררת מצוה (אבות פ"ד מ"ב). והטעם הזה בארנו בספר דרך חיים (שם), כי כל המצות הם דבר אחד, כמו שיבא בסמוך, וכל דבר גדול ורב שהוא כולו כאחד ביחד, אם האדם שומר קצתו, נמשך אחר זה לשמור בנקל את כולו, במה שכולו אחד. והגודר בשדהו, אם ימשוך בגדרה אמה אחת, בקל יגדור עוד יותר מאשר בתחלה. וכן תמיד, כל עוד שימשוך בגדר יותר, נקל עליו לגדור גם הנשאר אחריו. לכן אין קשה על האדם לקבל המצות, זהו "אם שמוע תשמעו".
דרוש על התורה · פרק י״ז, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרוש על התורה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.