דרוש על התורה · פרק ט״ז, ג׳

ועוד היה ראוי להקדימם בשהם ההתחלה והכנה לתורה, כי מן זריעת האשה נוצר גוף ובשר של הילד, כדאיתא [ב]פרק המפלת* (נדה לא.) בענין חלוקת הג' שותפין. וידוע שהגוף הוא הוא ההתחלה וההכנה לקבל השכל, בשהוא חומר זך ודק, ואי אפשר זולת התחלה זאת מצד בני אדם. בכן הנשים כשהם צדקניות, הם הם ההתחלה להוליד בן [שיש לו] זכות החומר, שיהיה מוכן לקבלת שכל התורה. וזהו "באקרויי בנייהו לבי כנשתא", שהן המוליכות ומכינות הבנים לכך. וכן "באתנויי גברייהו וגו'", רצה לומר כי בהיותה חומר מוכן לכך, אזי מתאחדת ומתקשרת בתורה לגמרי בהשתוקקות היותר נפלא, עד שמתוך כך מתנויי גברייהו, וגם מנטרי להן וכו'. שבהשתוקקות רב מצפין ומשתוקקין לבעליהן בעלי התורה עד דאתו* מבי רבנן, ומצד החבור ודביקות היותר גדול שיש להם בתורה מצד הכנתם, מתאחדין עמם לגמרי. והוא מה שאמר התם (סוטה כא.) דפלגינן בהדייהו, כי הם מתאחדים עמנו לגמרי, לכן פלגינן בהדייהו, זהו שהקדימן.