ועוד ירצה במה שאמר (שמות יט, ג) "ומשה עלה אל האלקים", כי מיוחד היה משה לשיהיה עולה אל האלקים להיות אמצעי בין השם יתברך ובין ישראל, וכדכתיב (דברים ה, ה) "אנכי עומד בין ה' וביניכם בעת ההיא להגיד לכם דבר ה'". כי כמו שהורה לנו לפני זה (שמות יט, א) שניתנה תורה במקום המיוחד לה, והוא במדבר. ובזמן המיוחד לה, והוא בחודש השלישי. ולעם שהם אחד, כראוי לה. כך הורה עוד שנתן אותה על ידי המוכן לכך, והוא משה, אשר שמו הטוב יעלה ויורה על זה. כי המ"ם שהוא האות האמצעי שבאלפ"א בית"א, מורה כי ראוי שיהיה הוא האמצעי וסרסור בין ה' ובין ישראל, ויעלה עד סוף המדריגות כלם. ולכך אחר זה באה השי"ן, שהיא סוף האותיות חסר אחת, כמו שהוא היה עולה אל האלקים בהשיגו עד סוף שערי בינה חוץ מאחת, כדכתיב (תהלים ח, ו) "ותחסרהו מעט מאלקים". והשמיע דבר ה' לאדם, שהוא במדריגה השפלה, במדריגה החמישית. כי מדריגה האחת הם הפשוטים. ב', המורכבים. ג', הצמחים. ד', הבעלי חיים. ה', הוא האדם, זהו אות הה"א שבשם "משה" באחרונה. הנה שכל ענין זה יורה עליו שם "משה", כי מה שהוא בעצמו האמצעי בין ה' וישראל נרמז במ"ם, אמצע האותיות. ואשר עלה והשיג מ"ט שערים נרמז בשי"ן, שהיא אות האחרון זולת אחת. ואשר הוריד החכמה וההשגה למטה לבני אדם, שהוא בתחתונים במדריגה החמישית, נרמז בה"א, שמספרה חמשה.
דרוש על התורה · פרק ט״ו, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרוש על התורה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.