דרוש על התורה · פרק ט״ו, ז׳

והוא שכתוב (שמות יט, ב) "ויחן ישראל" בלשון יחיד, שאי אפשר לישראל לקבל התורה, שהיא אחת, רק כאשר הם גם כן אחד לגמרי, כי כל דבר אחדות לא יאות כי אם לאשר גם הוא אחד. וכמו שרמז הכתוב במה שכתב (שמות יט, א) "במדבר" ו"בחודש השלישי", כי ראויה התורה לישראל בבחינות ההם שזכרנו, כן רמז כאן שראויה להם בבחינה זאת, כי הם אחד. וכבר יתיישב בזה גם כן מה שכתוב (שמות יט, ג) "ומשה עלה אל האלקים", כי כאשר הם באגודה אחת כאשר נכתב עליו "ויחן ישראל", אזי גם מוֹשְׁלָם בקרבם, כמשה שהיה למלך להם, מתעלה על ידי כך עד אל האלקים. מה שאין כן כאשר הם נפרדים ומחולקים עד שאין שֵׁם עם אחד עליהם, ואינם רק יחידים כל אחד לעצמו, איך יתעלה אשר הוא מלך עליהם על ידיהם, ועל מי יתעלה. אם עם אין כאן, מלך אין כאן, כי אין מלך בלא עם. וגדולה מזה אמרו על השם יתברך כביכול, במדרש (ספרי דברים לג, ה) "הבונה בשמים מעלותיו ואגדתו על ארץ יסדה" (עמוס ט, ו), אימתי נקרא שהקב"ה מתעלה על השמים, בזמן שישראל הם באגודה אחת למטה, ועוד האריכו שם. לכך כתיב "ויחן שם ישראל" בלשון יחיד, וסמיך ליה "ומשה עלה אל האלקים".