והראב"ע ז"ל (בהקדמה לתורה) התעצם בתמיה על המדרש הזה, כי אמר שאיך יפתח בבי"ת מפני שיש בה ברכה, הרי "בהו", (נחום ב, יא) "בוקה ומבולקה", וכן הרבה דברים הפך הברכה הבאים בבי"ת. ובמחילה מכבודו היה כלא הבין דברי חכמים אלה, כי הבי"ת* בעצמה היא הברכה מפני שהיא התחלת הרבוי, שהוא הוא הברכה. והמופת החותך כי עצם הבי"ת היא ברכה, במה שמספרה שנים, התחלת הרבוי, רוב מעוט שנים הוא. כי בלשון ברכה, אשר שרשה "ברך", כל האותיות יבאו במספר זה; אם הבי"ת באחדים, הכ"ף בעשיריות, הרי"ש במאות, הרי כי הבי"ת בעצמה היא אות של ברכה.
דרוש על התורה · פרק ט״ו, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרוש על התורה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.