רצה לומר, כי העולם אין ראוי להבראות בשום אות זולת הבי"ת, באשר בו הרבוי. והרי אף בתחלת הבריאה כתיב (בראשית א, א) "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ", הרי הם שנים, ויוצאים מן האחדות. וכן (שם פסוק ב) "תהו ובהו", וכן (שם פסוק ד) חשך ואור, ולא היה שם דבר פחות משנים, כי כן ראוי לעולם שיש בו הרבוי. ולכך פתח בבי"ת, מפני שמצד זה הבי"ת יש בו ברכה, כי הברכה היא ברבוי, ועצם הבריאה גם היא ברכה במה שיצא רבוי חלוקי נבראים לפעל.
דרוש על התורה · פרק ט״ו, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרוש על התורה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.