דרוש על התורה · פרק י״ג, ג׳

הרי עינינו רואות, כי אצל אדם נח אברהם וישראל אמר "לכל זמן", ואצל התורה אמר "עת". והוא לטעם שאמרנו, כי הדבר השכלי שייך בו לשון "עת", בשאינו נופל תחת הזמן כלל, רק שהעת שייך אליו. לכן בהיות העתה, הוא המחבר הזמן, כי הוא תכלית העבר והתחלת העתיד, שזהו העתה כנודע ליודעי ענין הזמן. והעתה הנה אם כן הוא השלישי, חבור הזמן המתחלק לשני חלקי עבר ועתיד, ואיננו זמן בעצם. לכך לא נתייחד לנתינת התורה כי אם החודש השלישי, ככתוב "ועת לכל חפץ", שהעת הוא אמצעי ומשולש בין שני גבולי הזמן. ומפני כי השלישי הוא המחבר בין השנים, והנה כחו יעלה על השנים, לכן בחודש הזה מזלו תאומים, אשר נאמר על שני אחים שוים, והוא דבר ועניין* מופלג בחכמה. וראוי היה להנתן בו התורה, שהיא תאומי צביה לישראל, הנחשבים לגמרי כאחים תאומים. הרי לך כי כמו שהיה המקום המסוגל למתן תורה במדבר, שאין בו רק נבדלים מהגשם, כך הזמן המסוגל לדבר השכלי הנבדל מן הגשם הוא החודש השלישי, כמו שאמרנו.