ובמדרש (קה"ר ג, א), "לכל זמן ועת לכל חפץ וגו'" (קהלת ג, א). זמן היה לו לאדם הראשון שיכנס לגן עדן, שנאמר (בראשית ב, טו) "ויניחהו בגן עדן". וזמן היה לו שיצא משם, שנאמר (בראשית ג, כד) "ויגרש את האדם וגו'". זמן היה לו לנח שיכנס לתיבה, שנאמר (בראשית ז, א) "בא אל התיבה וגו'". וזמן היה לו לצאת ממנה, שנאמר (בראשית ח, טז) "צא מן התיבה וגו'". זמן היה לו לאברהם שתנתן לו המילה, שנאמר (בראשית יז, ט) "ואתה את בריתי תשמור". וזמן היה לבניו להמול, שימולו בשני מקומות; אחת במצרים, ואחת במדבר, שנאמר (יהושע ה, ה) "כי מולים היו כל העם היוצאים וגו'". "ועת לכל חפץ תחת השמים", זמן היה שתנתן* תורה לישראל. אמר רבי ביבי, זמן היה לאותו דבר שהוא נתון למעלה מן השמים, ועכשיו יהיה נתון למטה מן השמים, ואיזו זו, זו* היא התורה, עד כאן.
דרוש על התורה · פרק י״ג, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרוש על התורה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.