דרוש על התורה · פרק י״ב, ה׳

ועוד יש לפרש בטעם נתינתה באלו ג' דברים, לומר כי כלל התורה הכל הפקר, ואין חלק ממנה שישאר מבלי שיהיה הפקר לכל דורש ומבקש; אם מקרא, אם משנה, אם תלמוד. ובודאי למוד מקרא בעצמו הוא בדמיון המדבר, שבזה לבד לא יצא לפעל כלום, שהרי אף מצוה אחת אי אפשר לקיים על מכונה מתוך המקרא, כי אם על ידי תורה שבעל פה. אבל למוד המשנה הוא כמו ששותה מים לצמאו, ומרווה צמאונו עד שאינו בכלל צמא עוד. אמנם שיהא ניזון ומתפרנס לגמרי עד שיהיה שבע, אין זה רק על ידי* חדוד התלמוד בהוויות דאביי ורבא, הנותן פרנסה לאדם נפשו כשבעו. והוא הוא הנקרא אש, ואשר נאמר עליו (ירמיה כג, כט) "הלא כה דברי כאש", כי הפלפול וחדוד המשא ומתן הוא האש ממש, ומבלי הארכת ראיה הוא דבר מפורסם. וכל זה הוא הפקר לכל הרוצה ליטול.