דרוש על התורה · פרק י״א, ו׳

השלישי הוא חסרון לחם, שיחשוב האדם כי בשבילו לא יעסוק בתורה, מצד עניו וחסרונו. גם זה איננה טענה, כי בראות האדם את עניו ורוע מזלו, לא במהרה ינתק וישתנה המערכת בעזבו התורה, [ו]היותו עוסק בחיי שעה. לפיכך יותר טוב לו שיעסוק בתורה, ותהיה אז פרנסתו על ידי השם יתברך. שבשביל זה ניתנה התורה במדבר, וכמו שאמרנו, כי עיקר התורה במקום אשר אין שם דברים גופניים ותאוות גופניית, כי אין הנהגת העוסק בתורה בטבע העולם על ידי המזל והמערכת. ואם כן מי שאין לו להתפרנס, מצד עסק התורה, והוא כמו מדבר, יפרנסהו השם יתברך, ויזמין לו פרנסתו, ככל אשר עשה במדבר. וזהו שכתוב (דברים ח, ג) "ויאכילך את המן וגו' למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם וגו'". רצה לומר שאל יחשוב האדם שאין פרנסתו מזומנת לו כי אם על דרך הטבע ומנהג העולם, רק שהעוסק בתורה יבטח בו יתברך שיזמין לו מזונותיו בכל יום, כאשר הזמין לישראל בלכתם אחריו במדבר בארץ לא זרועה (עפ"י ירמיה ב, ב), וקבלו שם התורה, והיו אוכלי המן בטוחים בו יום יום. ולפיכך גם התנצלות העוני איננו כלום, שלזה ניתנה התורה במדבר, מקום אשר אין שם גפן תאנה ורמון, ואין זרע, ועם כל זה לא חסר להם פרנסה. ככה גם כן אף מי שעל פי מזלו המערכיי לא יהיה לו פרנסה בדרך טבעו ומנהגו של עולם, מכל מקום תהיה פרנסתו מהשם יתברך שיזמינה אליו חוץ לטבע ולמעלה ממנה. ואדרבה, כי זולת שיעסוק בתורה לא תהיה לו פרנסה אפילו בדרך הטבע.