דרוש על התורה · פרק י״א, ז׳

והוא הוא הטעם גם כן במצות הספירה, שציונו הוא יתברך לספור מיום היתר החדש, והקרבתו הוא י"ו בניסן, עד יום מתן תורה, הוא חג השבועות (ויקרא כג, י-טז). לעורר על מאמרם ז"ל באבות (פ"ג מי"ז) "אם אין תורה אין קמח, אם אין קמח אין תורה". כי כל מספר כשהוא מסופר מדבר אל דבר, או מזמן אל זמן, יחבר השני ענינים ההם מה שהם, ויעשם אחד, מיוחדים מצורפים ומוכרחים זה לזה, עד שאין לשום אחד מהם יחס זולת השני, כמוחש לכל מסגולת המספר. הנה רמז לנו כי היתר החדש והתורה תולים זה בזה, ובחסרון כל אחד מהם יחסר גם השני, שאם אין קמח אין תורה, ואם אין תורה אין קמח. ועוד בביאור יותר, כי במה שלא הותר החדש עד כי כבר מתחילין לספור ולהכין אל התורה, יוחלט שאם אין תורה אין קמח. ובמה שאין מתחילין מספר הזה גם כן עד יום היתר החדש, לא קודם לו כלל, יובן שאם אין קמח אין תורה.