ובגמרא פרק קמא דעבודה זרה (ב:), "ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן" (דברים לג, ב), מאי בעי בשעיר, ומאי בעי בפארן. אמר רבי יוחנן, מלמד שהחזירה הקב"ה על כל אומה ולשון, ולא קבלוה, עד שבא אצל ישראל, וקבלוה. והנה יקשה, מנין שהחזירה על כל אומה ולשון, הרי לא כתיב רק פארן ושעיר. אלא אם ישמעאל, שהוא בן אברהם (בראשית טז, טו), לא רצה לקבלה, כל שכן שאר אומות שלא ירצו לקבלה. ואף עשו בכלל שאר אומות לענין הקל וחומר הזה היה, ולמה יצא עד שכתב הכתוב בפני עצמו "וזרח משעיר למו", אלא שצריך להזכירו לעצמו באשר* הוא מתנגד לכל האומות, כמו שאמרנו. ובנוהג שבעולם מגדר המתנגדים, מה שימאס בו האחד, יבחר בו השני בכוונה ורצון, בהתעוררות ההתנגדות אשר ביניהם. והיה אם כן מקום לומר אם ישמעאל לא קבלה, יקבלנה ביותר עשו, שהוא מתנגדו והפכו. לפיכך החזירה גם על עשו, ונגלה בה גם במדתו כאמור. והיא שנתנה באש ומים ומדבר, כי השם יתברך הפקירה לכל שלשת הכתות וחלקים האלה, ולכולם היה אפשרי רצוני ובחיריי לקבלה, ולא קבלוה כי אם ישראל.
דרוש על התורה · פרק י׳, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרוש על התורה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.