דרשת שבת הגדול · פרק ט׳, י״א

ועוד, כי לפי מה שאמרנו, לא היה שורש אל מעשה הבל. ואל יקשה לך, הרי הבל הביא קרבן לפני השם יתברך, ועשה מעשה טוב. כי מה שהיה מקריב קרבן לא היה זה מצד עצמו, רק כאשר ראה הבל שקין היה מקריב קרבן, ואז נתעורר גם כן הבל להקריב, ולא היה מתעורר ומתאמץ מעצמו. שלא היה הבל פונה אל המעשים הטובים* מצד עצמו, ובלא כוונה עשה זה. וזה דרך מי שאין מעשיו באמת ובכוונה, ואין ממש במעשה זה. וקין היה מתחיל להקריב, אף כי היה* בעל יצר הרע, מפני שכך דרך אנשים לא טובים, שסוברים שמחמת הקרבת קרבן יֵרָצֶה אל השם יתברך, ומפני כך הקריב קרבן. אבל "זבח רשעים" כמו אלו "תועבה" (עפ"י משלי כא, כז), ולא שעה אל מנחתו. אבל הבל, אף על גב שלא היה עושה בכוונה, מכל מקום ראוי לקבל הקרבן. אבל שיהיה נקרא בכלל "שומר מצוה לא ידע דבר רע" דבר זה אינו, כי אין יסוד למעשה זה, כי כל יסוד נבנה על עצמו, ולא נבנה על זולתו. ומה שעשה הבל לא נבנה על עצמו, רק כאשר ראה קין מקריב, היה הבל גם כן מקריב, לפיכך מעשה כזה אין לו יסוד, והוא הבל. והכל נרמז בכתוב שאמר (בראשית ד, ד) "והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו וגו'", ולמה צריך לכתוב "גם הוא". אלא לומר לך כי לא היה כוונתו של* הבל רק מה שראה שקין היה מקריב, היה הוא מקריב גם כן. מעשה כזה הוא בא ממי שמעשים שלו אין בהם ממש, ואין להם יסוד בעצמם.