היו"ד, בפרשה שלאחריה (ויקרא ו, ז-יא) "וזאת תורת המנחה", למה סמך המנחה אחר העולה, היה לו לסמוך אחר העולה או חטאת או שלמים, והרי מנחה אינו דומה כלל לעולה. הי"א, (שם פסוק ח) "והרים ממנו בקומצו", בכל הפרשה כתיב לשון נקבה, וכאן כתיב "והרים ממנו" לשון זכר. הי"ב, בפרשה שלאחריה בפרשת החטאת כתיב (ויקרא ו, יז) "וידבר" בתחלת הפרשה, וכאן כתיב "וזאת תורת המנחה", ולא כתיב "וידבר וגו'". הי"ג, בפרשה שלאחריה כתיב (ויקרא ו, יג) "זה קרבן אהרן ובניו", למה כתב לשון "זה" אצל קרבן אהרן, יותר מבשאר הקרבנות. הי"ד, מה שאמר בקרבן הזה מנחה (ויקרא ו, יג) "תמיד", איך הוא מנחה תמיד, הרי לא היתה רק (שם) "מחציתה בבקר ומחציתה בערב".
דרשת שבת הגדול · פרק ז׳, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derashat Shabbat Hagadol, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2022
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרשת שבת הגדול, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.