דרשת שבת הגדול · פרק ז׳, א׳

"וידבר ה' אל משה לאמר זאת תורת העולה" (ויקרא ו, ב). בפרשיות אלו יש לשאול; האחד, מה שאמר (שם) "זאת תורת העולה היא העולה", כפל לשון, והוה ליה למכתב "זאת תורת העולה על מוקדה". הב', שכתב (שם) "היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה", והרי דין זה דליפינן (מגילה כא.) כי הקטרת אימורין כל הלילה אינו בעולה בלבד, רק בכל הקרבנות, ואם כן למה כתב בעולה. הג', כיון דכתיב (ויקרא ו, ב) "כל הלילה", למה* לכתוב (שם) "עד הבקר". הד', שאמר (שם) "ואש המזבח תוקד בו", גם דבר זה אינו שייך בעולה [בלבד], רק בכל הקרבנות, שהאש היה תמיד על המזבח, ואם כן למה הזכיר זה בעולה בלבד. הה', "ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו" (ויקרא ו, ג), הרי ד' בגדי כהונה הם, ולמה זכר שנים בלבד. הו', למה כתיב "מדו בד", ולא "כתונת", כאשר כתוב בפרשת אחרי מות (ויקרא טז, ד). הז', "והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה" (ויקרא ו, ג), והיה לו לכתוב "והסיר את הדשן", שהרי היה מסיר אותו מן המזבח. הח', "ושמו אצל המזבח" (שם), מה ענין זה שקצת הדשן היה מניח אצל המזבח, וקצת הוציא אל מחוץ למחנה. הט', "ולבש בגדים אחרים" (ויקרא ו, ד), הרי כבר לבש בגדי כהונה, כדכתיב (שם פסוק ג) "ולבש הכהן מדו בד". ומה שפירש רש"י ז"ל (שם פסוק ד) בגדים שבשל בהן* קדירה לרבו* אל ימזוג בהן כוס לרבו, והרי שתי העבודות היה בדשן, האחת היא הרמת הדשן, והשנית הוצאה חוץ למחנה, אם כן ענין אחד הוא.