אמנם שחיטת הפסח היה בי"ד, כי אימתי יהיה ה' אחד ושמו אחד, כשיסלק יצר הרע מן העולם. אשר היצר הרע מסית אחר עבודה זרה, והיצר הרע עצמו קראו חז"ל (שבת קה:) "אל אחר", כמו שכתוב (תהלים פא, י) "לא יהיה בך אל זר", איזהו אל זר שיש בגופו של אדם, הוי אומר זה יצר הרע, והוא נקרא "אל זר". וכך אומר במסכת ברכות (ה.), כמו שהתבאר למעלה, אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו יקרא קריאת שמע, ומה ענין קריאת שמע ליצרו. אבל פירוש זה, כי היצר הרע הוא עבודה זרה באדם, כי ראוי היה שיהיה היצר טוב בלבד, אשר הוא מביא לעבודת השם יתברך, אבל יצר הרע הוא שניות ליצר טוב, ומביא לידי שניות, ונקרא עבודה זרה. וכאשר יקרא קריאת שמע, ויהיה דבק באחדותו יתברך, יהיה מסלק השניות, הוא יצר הרע. ולפיכך לעתיד, בסלוק יצר הרע מן העולם, אז לא יהיה שום שניות, ואז יהיה ה' אחד לגמרי. ולפיכך אחר ביעור שאור וחמץ, שהוא מורה סילוק יצר הרע מן העולם, אז ישחטו הפסח, שהוא עבודה אל השם יתברך, שהוא אחד לגמרי.
דרשת שבת הגדול · פרק ו׳, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derashat Shabbat Hagadol, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2022
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרשת שבת הגדול, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.