דרשת שבת הגדול · פרק ו׳, ג׳

ובשביל כך יתורץ הקושיא מה ששואלים על הטור (או"ח סימן תל), שכתב: ולכן קורין אותו "שבת הגדול" מפני שנעשה בו נס גדול. ומה ענין לכאן שיקרא השבת על שם הנס הזה. אבל בודאי ראוי שיהיה הנס דוקא בשבת, כי עובדי עבודה זרה* אינם רוצים באחדותו יתברך, ועובדים עבודה זרה. והשבת מעידה על השם יתברך שהוא אחד, והשבת היה גורם שלא היו רשאים* לעשות דבר אל בני ישראל, שהיו רוצים לשחוט אלהיהם ולבטל עבודה זרה. כי השבת הוא זמן מוכן לזה לבטל* עבודה זרה יותר* משאר הימים, ולכן מוכן השבת אל הנס הזה. ואם חס ושלום היו עושים דבר לישראל, היה נראה כאילו היה חס ושלום ממש בעבודה זרה. ומעתה יש שני עדים בעשור לחודש המעידים על* שהוא יתברך אחד. וזה אמרם (שבת קיח:) השומר שבת אפילו עובד עבודה זרה כאנוש מוחלין לו וכו'. וזה מפני כי המשמר* שבת יש כאן שני עדים שהשם יתברך אחד; דהיינו הוא, שהוא בעצמו ישראל, וגם השבת. וכאשר עובד עבודה זרה יש כאן עד אחד בלבד על עבודה זרה, ואין אחד נחשב במקום שנים.