דרשת שבת הגדול · פרק ו׳, ה׳

לכך אמרו (פסחים ב.) "אור לארבעה עשר בודקין את החמץ". אחר שעבר י"ג יום, כי "אחד" מספרו י"ג, אז מתחיל לבדוק חמץ. כי כאשר יגיע זמן שיהיה האחדות בעולם, אז בודקין החמץ בחורין ובסדקין לבער אותו ולסלקו מן העולם. כי אף על גב שאמרנו כי אחר שיסולק השאור מן העולם אז יהיה ה' אחד ושמו אחד, וסלוק השאור הוא גורם לאחדות השם יתברך שיהיה נגלה בעולם. מכל מקום סבת סלוק השאור, שהוא היצר הרע, כאשר הזמן ראוי שיהיה השם יתברך אחד, ואז יסולק יצר הרע מן העולם, ואז יהיה ה' אחד ושמו אחד, שלא יהיה נמצא ונגלה שום עבודה זרה. אבל על כל פנים (-יהיה-) [אף] קודם הזמן ראוי שיהיה ה' אחד, ולפיכך התחלת הביעור הוא אחר י"ג מיד, כאשר הגיע י"ג, כי מספר "אחד" הוא י"ג, ואז תיכף ומיד בודקין החמץ. ואין זה דומה אל אחד בחודש, כי האחד הוא התחלה ומורה על האחדות שהיה בתחלה, מצד שלא היו נמצאים* המלאכים (רש"י בראשית א, ה), ושאר דברים שהם עובדים. אבל לעתיד שיהיה השם יתברך אחד, לא מצד ההתחלה שהוא אחד, רק שהכל עובדים אל השם יתברך. ולפיכך כאשר הגיע הזמן של י"ג, שהוא "אחד", דהיינו תיכף בלילה אז בודקין החמץ, והוא התחלה לבער החמץ. וכאשר החמץ מסולק מן העולם אז שחיטת הפסח, כי אז "יהיה ה' אחד ושמו אחד", כי יעבדו הכל לאחד.