אבל הדבר הזה כי זה בשביל כי עשור לחודש לא היה רק עֵד אחד, ואין עד אחד נחשב עדות. ולפיכך היה צריך עוד עד המורה שהוא יתברך אחד, והוא השבת. וזהו כי השבת גם כן אחד, מורה על השם שהוא אחד, כמו שישראל מעידין, מפני שהם אחד, על השם יתברך שהוא אחד, כך השבת שהוא אחד, כי השבת הוא אחד שאין לו זיווג*. כמו שאמר במדרש (ב"ר יא, ח) יום א' יש לו זוג יום ב', יום ג' יש לו זוג יום ד', יום ה' יש לו זוג יום ו', השבת אין לו זוג. ואינו אחד גמור, שהרי השבת אף על גב* שהוא אחד, שאין לו זוג, מכל מקום ביום* עצמו יש חילוק שעות ורגעים עד בלתי שיעור. כמו שישראל הם עם אחד, מכל מקום יש בהם הרבוי מצד העם. ולפיכך השבת מעיד גם כן כי יש אחד גמור בלי שום שניות כלל, והוא השם יתברך, והוא קודם. ולכך השבת וישראל שניהם הם מעידים.
דרשת שבת הגדול · פרק ו׳, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derashat Shabbat Hagadol, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2022
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרשת שבת הגדול, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.