דרשת שבת הגדול · פרק ו׳, א׳

ומפני כי אחדותו יתברך בעולם הזה אינו רק מצד העדות בלבד מה שמעידין ישראל על האחדות, לכך לקיחתו בעשור, כי היו"ד אינו אחד, רק שהיו"ד מעיד על האחדות, הוא האל"ף. ומפני שאין כאן רק עדות בלבד, ואין אחדותו בעצמו, ואין עדות עד אחד עדות, כי צריך שני עדים. וזה אמרם במדרש, והביא אותו הטור (או"ח סימן תל), כי פסח מצרים היה ביום ה', נמצא עשור לחודש היה ביום השבת, בו לקחו הפסח והיו קושרין אותו בכרעי המטה, והיו המצריים שואלים אותם למה לכם, והיו משיבין אותם, לשחטו לשם אלקינו, והיו שיניהם קהות* על שם ששוחטין את אלהיהם, ולא היו רשאים לומר להם דבר. ומה אשמועינן מדרש זה שהיה לקיחתו בשבת, ומאי שנא שבת או יום אחר. [ו]הטור מפרש כי לכך נקרא "שבת הגדול", על שנעשה בו נס גדול. ולמה יקרא "שבת הגדול", כי למה תולה הנס בשבת דוקא, שיקרא בשביל כך "שבת הגדול".