הרי זכרם הברייתא כסדר שאמרנו. וזה, כי צריכים ישראל קודם השלמת עצמם, וזהו על ידי מלך שיהיה להם. וכאשר הם שלימים בעצמם, אז יש להם כח לדחות האויב אשר מתנגד להם, ולהיות להם שלום מן האויב. אבל כל עוד* אשר אינם שלמים בעצמם, איך אפשר לדחות המתנגד האויב, שהוא בפרט זרע עשו כאשר ידוע. ולכך צוה אחר שיהיה להם מלך, שיכריתו זרעו של עמלק, שהוא האויב המתנגד להם. ואחר שיכריתו המתנגד להם, אפשר שתהיה השכינה בבית המקדש שורה עמהם, ולהיות כסא מלכותו בארץ, כי זרע עשו הוא בטול כסא השכינה, כמו שבארנו. וגם זה נתבאר במקום אחר. ולפיכך כאשר יכריתו זרעו של עמלק, ואז יהיה שלום בין ישראל לאביהם שבשמים ותהיה השכינה בבית המקדש.
דרשת שבת הגדול · פרק ל׳, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derashat Shabbat Hagadol, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2022
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרשת שבת הגדול, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.