דרשת שבת הגדול · פרק כ״ז, ב׳

ונזכר פרשת שלמים באחרונה, ולפי הסברא כיון שלא בא על חטא, היה להקדים פרשת שלמים עם פרשת המנחה. ובמדרש (ויק"ר ט, ט), רבי מני דשאב ורבי יהודה דסכנין בשם רבי לוי, גדול השלום שכל הברכות וטובות ונחמות שהקב"ה מביא על ישראל חותמין בשלום; בקריאת שמע, "פורש סכת שלום עלינו". בתפלה, "עושה שלום". ברכת כהנים, (במדבר ו, כו) "וישם לך שלום". ואין* לי אלא בברכות, בקרבנות מנין, תלמוד לומר (ויקרא ז, לז) "זאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים". אין לי אלא בכלל, בפרט מנין, תלמוד לומר (ויקרא ו, ב) "זאת תורת העולה", (שם פסוק ז) "זאת תורת המנחה", (שם פסוק יח) "זאת תורת החטאת וגו'". ואין לי אלא בקרבנות יחיד, בקרבנות צבור מנין, תלמוד לומר (במדבר כט, לט) "אלה תעשו לה' במועדיכם" ומסיים בשלמים. ואין לי אלא בעולם הזה, בעולם הבא מנין, שנאמר (ישעיה סו, יב) "הנני נוטה אליה כנהר שלום". רבנן אמרי, גדול השלום שכשהמלך* המשיח בא אינו פותח אלא בשלום, שנאמר (ישעיה נב, ז) "מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום", עד כאן.