דרשת שבת הגדול · פרק כ״ו, א׳

ואחר כך אמר (ויקרא ז, כט) "המקריב את זבח השלמים וגו'", ופרשה זאת בשלמים. כי פרשת תודה היא על הודאה שעשה השם יתברך אליו שלום, ועל זה מקריב תודה, כמו שהתבאר. ופרשה זאת נאמרה על הקרבת שלמים, שיעשה השם יתברך אל האדם שלום לעתיד, ומפני כי השלום הוא כאשר ישראל יש להם שלום עם השם יתברך, כי זהו השלום היותר עליון על כל. ובמדרש (תנחומא צו אותיות ד-ה), למה נאמר "זבח השלמים", שהוא עושה שלום בין המזבח ובין הכהנים* ובין ישראל. בוא וראה, העולה היתה כולה לאשים (ויקרא א, ט). והחטאת היה דמה* ואימוריה למזבח (ויקרא ה, ל-לא), ועורה ובשרה לכהנים (ויקרא ו, כב), ולא היה ממנה הנאה לישראל, וכן האשם (במדבר יח, ט-י). אבל התודה היה דמה ואימוריה למזבח (ויקרא ג, ב-ה), והחזה והשוק לכהנים (ויקרא ז, לא-לב), ועורה ובשרה לישראל (זבחים נה.). נמצא עושה שלום בין המזבח ובין הכהנים ובין ישראל. לפיכך נקרא* "זבח השלמים", העושה שלום לכל. וכשהיו מקריבים זבח השלמים היה הקב"ה נושא להם פנים, שנאמר (במדבר ו, כו) "ישא ה' פניו אליך".