אמנם כאשר אנו נוהגין ליקח עשרון, ועושים ממנו שלש מצות מצוה לפסח, נראה כי מה שהיה מין של חמץ בתודה כמו שלשה של מצה, מפני כי ראוי שיהיה מחלק אותם של מצה, כדי שתהיה נאפה מהר, ולא תבא לידי חמוץ*. כי העיסה שהיא עבה, יש לחוש לחמוץ קודם שיאפה. וכאשר הוא קטן, האש שולט ונאפה מיד. ולכך נוהגין בארץ אשכנז שעושין שלש מצות מן עשרון, שהוא שעור חלה, ולמדו זה מן לחמי תודה, שהיו שלש חלות בעשרון אחד, כמו שכתוב באורח חיים (טור או"ח ס"ס תעה) בשם הרא"ש ז"ל. וכתב משום שהוא זכר ללחמי תודה.
דרשת שבת הגדול · פרק כ״ד, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derashat Shabbat Hagadol, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2022
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרשת שבת הגדול, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.