ועוד ראוי שיהיו שלשה מינים מחולקים של מצה, ואילו החמץ לא היה בו מינים חלוקים. כי כבר התבאר לך כי עיקר החמץ שבא עם התודה היינו זביחת היצר הרע וסילוק היצר, וכמו שאמרו חז"ל (סנהדרין מג:) "זובח תודה יכבדנני" (תהלים נ, כג), דהיינו כשחטא* וחזר בתשובה ומודה שחטא, בזה זובח יצרו. ומצד הזביחה שהוא הסילוק, לא שייך חילוק לומר שאין זה כזה, כי דבר זה העדר בלבד, ולא שייך לומר חלוק מינים רק מצד המציאות, לא מצד הסילוק, ולכך החמץ היה מין אחד. אבל המצה שלשה מינים מחולקים, כי המצה מורה על המציאות, ודבר זה מבואר למבין.
דרשת שבת הגדול · פרק כ״ד, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derashat Shabbat Hagadol, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2022
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרשת שבת הגדול, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.