ועוד יש לפרש כי החמץ היה נגד דוד שחטא, והוא היה פותח פתח תשובה בעולם, שאמר (ש"ב כג, א) "נאום הגבר הוקם על", שהקים עולה של תשובה, כדאיתא בפרק קמא דמועד קטן (טז:), וזבח את יצרו אל השם יתברך. והוא שקול גם כן עם אבות העולם, כדאיתא בפרק חלק (סנהדרין קז.) שהיה רוצה* שיאמרו "אלקי דוד", כמו שאומרים "אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב". ואף על גב דבפרק קמא דב"ב (יז.) קאמר "ויש אומרים אף דוד לא שלט בו יצר הרע", מכל מקום הלכה כתנא קמא, דלא חשיב שלא היה שולט בהם יצר הרע רק שלשה אבות. ואפילו ליש אומרים דחשיב גם דוד שלא שלט בו יצר הרע, היינו אם לא היה הקב"ה מנסה אותו, אז לא שלט בו יצר הרע. אבל מפני שהיה הקב"ה מנסה אותו, כדאיתא בחלק (סנהדרין קז.), שלט בו יצר הרע. וזבח יצרו ועשה תשובה, שהרי אמרו על דוד שהקים עולה של תשובה. ומה שהיה של חמץ שקול כמו שלשתן של מצה, מפני כי מדת דוד כלולה* משלשתן, ולפיכך היה מין חמץ כמו שלשה של מצה.
דרשת שבת הגדול · פרק כ״ד, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derashat Shabbat Hagadol, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2022
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרשת שבת הגדול, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.