דרשת שבת הגדול · פרק כ״ג, ט׳

וביאור זה, כי התפלה שאדם מתפלל על צרכיו, וכל דבר שהוא תפלה בטלים לעתיד לבא, שאין צריך תפלה על צרכיו. אבל הודאה שנותן אל השם יתברך מה שעשה עמו, כעבד הזה שמתודה שעשה עמו טוב, ובשביל הטוב שעשה עמו מודה הוא אל השם יתברך. ולפיכך כל ההודאה היא לשעבר, והתפלה היא להבא, כי נותן הודאה להשם יתברך לשעבר, ומתפלל להבא. ולפיכך כל התפלות בטלות, כי אין צריך שום דבר לעתיד, כי כבר יושלם הכל. רק נותן הודאה על מה שעשה עמו, ולפיכך ההודאה אינה בטילה. כמו שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים נו, יג) "עלי אלקים נדריך אשלם תודות לך", כי חייב להודות על מה שעבר, ודבר זה תשלומין הוא. וכן כל הקרבנות הם תיקון אל האדם, ולעתיד אין צריך תיקון. ולפיכך כל הקרבנות בטלים, חוץ מן הודאה, שמודה כי הוא אל השם יתברך מצד הטוב שעשה עמו, ומביא קרבן הודאה על שעבר. לכך אמר במדרש (ויק"ר ט, ב) "זובח תודה יכבדנני" (תהלים נ, כג), רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא, "כבדני" אין כתיב כאן, אלא "יכבדנני", "כבדני" בעולם הזה, "יכבדני" בעולם הבא. וכל זה מפני כי ההודאה הוא מצד הטוב שעשה השם יתברך עמו, ודבר זה שייך אף לעתיד, כי יתנו הודאה על הטוב שעשה עמהם. ודבר זה מיוחד לעולם הבא, כי הדבר המיוחד לעולם הבא הוא הטוב שעשה. אבל בעולם הזה אינו הכל הודאה, כי צריך גם כן תפלה על הדבר שהוא צריך, אבל לעולם הבא הכל הודאה לשעבר. ולפיכך מי שמביא תודה מכבד השם יתברך בעולם הזה ובעולם הבא.