ובמדרש (ויק"ר ט, ז), רבי פנחס ורבי לוי ורבי יוחנן בשם רבי מנחם דגליא, לעתיד לבא כל הקרבנות בטלין, וקרבן תודה אינו בטל. כל התפלות בטלות, ההודאה* אינו בטלה. הדה הוא דכתיב (ירמיה לג, יא) "קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומר הודו את ה' צבאות וגו'", זה הודאה*. "מביאים תודה בית ה'" (שם), זה* קרבן תודה. וכן דוד אמר (תהלים נו, יג) "עלי אלקים נדריך אשלם תודות לך", "תודה" אין כתיב כאן, אלא "תודות", הודאה וקרבן תודה.
דרשת שבת הגדול · פרק כ״ג, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derashat Shabbat Hagadol, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2022
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרשת שבת הגדול, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.