ובפרק נגמר הדין (סנהדרין מג:) מוכח כך* גם כן כי החמץ שמקריב בתודה מורה כי השם יתברך אחד, וזה מפני* כי החמץ מורה על בעלי תשובה שזובחים יצרם, ויוצאים מן רשות היצר, ושבים אל השם יתברך, בזה השם יתברך אחד, באשר הכל שב אל השם יתברך. וזה אמרם שם, אמר ריש לקיש, כל הזובח יצרו ומתודה עליו, כאילו כבדו להקב"ה בעולם הזה ובעולם הבא, שנאמר (תהלים נ, כג) "זובח תודה יכבדנני", "יכבדני" לא נאמר, אלא "יכבדנני", בעולם הזה ובעולם הבא, עד כאן. ובאיזה מקום נרמז שזובח יצרו. אבל מפני שכתוב "זובח תודה", והתודה היה בה החמץ, וקרבן חמץ מפני כי האדם מסלק יצרו ושב אל השם יתברך ומתודה שחטא אל השם יתברך, ובזה שהוא מתודה שחטא הוא שב אל השם יתברך, כי היצר הרע מונע החוטא* שאין האדם ברשות השם יתברך. אבל כאשר הוא מסלק יצרו ומתודה שחטא, אז האדם אל השם יתברך לגמרי, ואז השם יתברך אחד, וכמו שבארנו למעלה כי כאשר הכל שב אל השם יתברך, בזה* השם יתברך אחד. ולפיכך הזובח יצרו מכבד השם יתברך בעולם הזה ובעולם הבא, כי בעולם הבא יהיה השם יתברך אחד לגמרי, כדכתיב (זכריה יד, ט) "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". והכל נרמז בשני נוני"ן "יכבדנני", כי זביחת יצר הרע מגיע עד שער החמשים, הוא עולם העליון. ולפיכך כתיב "יכבדנני", שמכבד השם יתברך בעולם הזה ובעולם הבא.
דרשת שבת הגדול · פרק כ״ג, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derashat Shabbat Hagadol, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2022
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרשת שבת הגדול, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.