דרשת שבת הגדול · פרק כ״ב, ז׳

ואמנם יש עוד דבר רביעי, כאשר הוא נמסר ביד האדם, והוא בבית האסורין. שכאשר נתון ברשות האדם, אז האדם פועל בו כל אשר ירצה, והוא פועל בחירי רצוני. ולכך היה שלשה מצה, כי אלו הפועלים, שהם ים, מדבר, חולי, הם פועלים כאשר השם יתברך סידר להם לפעול, והם פועלים פשוטים, ואין בהם דבר חטא ורע, כי כך סידר השם יתברך פעולתם. אבל האדם, שהוא הרביעי, כאשר הוא פועל באחר, אינו פועל כסדר אשר סדר השם יתברך, כמו שהם שלשה הראשונים שהם פועלים פשוטים מצד הטבע אשר סידר השם יתברך אליהם, אבל האדם אינו פועל כך, אבל פעולתו מצד בחירתו, אשר הבחירה היא מצד היצר הרע בלבד, ולפיכך מין רביעי הוא חמץ. והפועל הזה, אשר הוא פועל מצד יצרו כמו שאמרנו, הוא שקול כנגד* שלשה הראשונים, אשר הם פועלים בטבע; כי לפעמים מחסר לו ואינו נותן לו לאכול ולשתות*. לפעמים מכה אותו בידו, עד שהוא מת*. ולפעמים נותן אותו במקום רע*, שהוא מקבל חולי. וכל זה הוא מצד הבחירה, אשר הבחירה היא מצד היצר הרע. ולפיכך מין החמץ שקול כנגד כולם.