דרשת שבת הגדול · פרק כ״ב, ד׳

ולפיכך אמרו בפרק קמא דקידושין (ל:), תנו רבנן, "ושמתם" (דברים יא, יח), נמשלה התורה כסם חיים. משל לאדם שהכה את בנו מכה גדולה, והניח רטיה על מכתו. ואמר לו, בני, כל זמן שהרטיה זו על גבי מכתך, אכול מה שנאתך, ושתה מה שנאתך, ורחוץ בין בחמין בין בצונן, ואין אתה מתירא. ואם אתה מעבירה, הרי היא מעלה נומי. כך הקב"ה אמר להם לישראל, בני, בראתי יצר הרע, ובראתי לו תורה תבלין. ואם אתם עוסקים בתורה, אין אתם נמסרים בידו, שנאמר (בראשית ד, ז) "הלוא אם תיטיב שאת". ואם אין אתם עוסקים בתורה אתם נמסרים בידו, שנאמר (שם) "לפתח חטאת רובץ". ולא עוד, אלא שכל משאו ומתנו בך*, דכתיב (שם) "ואליך תשוקתו". ואם אתה רוצה אתה מושל בו, שנאמר (שם) "ואתה תמשול בו", עד כאן.