דרשת שבת הגדול · פרק כ״ב, ב׳

והנה במה שברא השם יתברך הכל, בזה יצר הרע הוא טוב, ואין להרחיק את החמץ, אף על גב שהרחיקה התורה החמץ והשאור מצד עצמו כי הוא רע, אבל בודאי השם יתברך אשר* ברא הכל, יצר הרע הוא טוב מצד הכל. כמו שאמרו במדרש (ב"ר ט, ז) "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד" (בראשית א, לא), מה "כל אשר עשה", אפילו יצר הרע. וכי יצר הרע "טוב", אלא שאם אין יצר הרע, לא נשא אשה ולא הוליד בנים. ולפיכך מצד כלל הבריאה הוא טוב מאד, שממנו פריה ורביה, אבל מצד עצמו בודאי רע. רק כי משמש הרע לטוב, כמו שהשאור הוא רע בעצמו, רק הוא טוב כאשר הוא בעיסה. ולפיכך מצד כלל הבריאה יצר הרע הזה הוא טוב, ומפני כן כתיב "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד", רצה לומר בכלל העולם היצר הרע הוא טוב, אף כי מצד עצמו הוא רע. והשלמים הביא על שם שעשה השם יתברך אליו נס, ועשה לו שלום. ומפני כך נותן הודאה אל השם יתברך שהכל שלו, כאשר השלום שלו, שהוא הכל, ומצד שהכל שלו הובחר החמץ.